לקרוא בין האותיות - כשהדיכוטומיות לא מספיקות - ליה גוטניק

עבור רבים, הדיכוטומיות הן שער הכניסה לעולם הטיפוסים.

• מופנם או מוחצן.
• חושי או אינטואיטיבי.
• לוגי או רגיש.
• מאורגן או ספונטני.

בתוך דקות ספורות אפשר לקבל טיפוס בן ארבע אותיות, לקרוא תיאור אישיות ולהרגיש שמשהו מתחיל להתחבר. וזה לא במקרה. הדיכוטומיות הן אחד הכלים המוצלחים ביותר שנוצרו כדי להנגיש את רעיונותיו של קרל יונג לקהל הרחב. הן פשוטות, ברורות, קלות ללמידה ומאפשרות להבין במהירות שיש דרכים שונות לראות את העולם, לקבל החלטות ולחיות את החיים.

אבל כמו כל מפה טובה, גם להן יש גבול.

הן מצוינות כאשר רוצים לקבל תמונה כללית אבל הן פחות מספקות כאשר רוצים להבין לעומק. ובשלב מסוים, כמעט כל מי שמתעניין ברצינות בטיפוסים נתקל באותה תחושה - תחושה שהם כבר מכירים את כל האותיות אבל עדיין מתקשים להבין באמת את האנשים האמיתיים מאחורי הטיפוסים. זה הרגע שבו הדיכוטומיות מתחילות להראות את מגבלותיהן.

הדיכוטומיות עונות על השאלה "מה" - הפונקציות מנסות לענות על השאלה "למה" או "איך".

הדיכוטומיות מתארות העדפות - הן מספרות לנו מה אדם נוטה להעדיף באופן כללי:

• האם הוא מעדיף עולם פנימי או חיצוני?
• האם הוא נמשך לעובדות או לרעיונות?
• האם הוא מקבל החלטות דרך לוגיקה או דרך ערכים?
• האם הוא מעדיף מבנה או גמישות?

זה מידע חשוב אבל הוא עדיין מתאר את התוצאה הסופית. הוא לא מסביר את התהליך שהוביל אליה.

אפשר להשוות זאת לשני אנשים שמגיעים לאותה מסקנה: הדיכוטומיות מראות ששניהם הגיעו לאותו יעד אבל הפונקציות מנסות להבין באיזו דרך כל אחד מהם הגיע לשם.

במקום "מה" (היעד או ההתנהגות) זה הפך ל "למה" או "איך" הגיעו לאותו היעד?

וזה הבדל עצום.

כשהאותיות כבר לא מסבירות את ההבדלים

אחת החוויות הראשונות שמערערות את הביטחון בדיכוטומיות היא מפגש עם אנשים מאותו טיפוס שנראים שונים לחלוטין. תיאורטית, שני INTJ אמורים להיות דומים למדי.

בפועל?

לפעמים אחד מהם ייראה כמו אסטרטג קר ומרוחק, ממוקד חזון ארוך טווח, בעוד האחר יהיה עסוק מאוד בדינמיקות בין־אישיות, רגיש לביקורת, מופנם אך רגשי הרבה יותר.

ככל שמעמיקים בלימוד, מתחילים להבין שהאותיות לבדן אינן מסבירות את כל התמונה. הן אינן מספרות לנו אילו פונקציות מפותחות יותר, אילו פחות, כיצד האדם התפתח לאורך חייו, או אילו חלקים באישיותו נמצאים במרכז ואילו בצל.

מעבר לסטריאוטיפים

הדיכוטומיות יוצרות באופן טבעי הכללות.

• INTJ הופך ל"גאון הקר".
• ESFP הופך ל"מסיבתי".
• INFJ הופך ל"מיסטיקן".
• ESTJ הופך ל"מנהל הקשוח".

בהתחלה זה עוזר כי המוח אוהב קטגוריות - הן יוצרות סדר. אבל לאחר זמן מה מתחילים להבחין בבעיה.

אנשים אמיתיים כמעט אף פעם לא מתנהגים כמו הקריקטורות שנוצרו סביב הטיפוסים.

• אותו INTJ עשוי להיות אב רגיש ומכיל.
• אותו ESFP עשוי להתעניין בפילוסופיה יותר מרוב האנשים סביבו.
• אותו ESTJ עשוי להיות אדם חם ואכפתי במיוחד.

הסטריאוטיפים נוצרים כאשר אנחנו מסתכלים רק על ההתנהגות החיצונית אך הפונקציות מאפשרות לנו להבין את המנגנון הפנימי, וכשמבינים את המנגנון, פתאום אפשר לראות כיצד אותה פונקציה יכולה להתבטא בדרכים שונות לחלוטין אצל אנשים שונים.

הפרדוקסים שבטיפוסים 

אנשים מלאים בסתירות וזו אחת הסיבות לכך שפסיכולוגיה כל כך מרתקת אך גם כך כך קשה להגדיר משהו כחד משמעי.

• INTJ יכול להיות רציונלי מאוד, אך להיפגע עמוקות מביקורת.
• ENFP יכול להיות ספונטני לחלוטין ובו־זמנית נוקשה מאוד סביב ערכים מסוימים.
• ISTP יכול להיראות מנותק רגשית, אך להיות נאמן בצורה יוצאת דופן לאנשים שהוא אוהב.

הדיכוטומיות מתקשות להסביר את הפרדוקסים האלה ולמעשה, הן לעיתים יוצרות ציפייה שאנשים יהיו עקביים באופן מוחלט.

אבל בני אדם הם מורכבים ומופעלים ע"י כוחות שונים שפועלים במקביל: חלקם מודעים וחלקם פחות.

חלקם משלימים זה את זה וחלקם נמצאים במתח מתמיד. הפונקציות מאפשרות להבין את המורכבות הזאת במקום לנסות למחוק אותה.

חשיבות הפונקציות באיבחון

נניח שאדם נמצא כמעט באמצע בכל הדיכוטומיות.

• האם הוא מוחצן או מופנם?
• האם הוא חושי או אינטואיטיבי?

לעיתים קשה לדעת והתוצאה עלולה להשתנות מפעם לפעם. אבל כאשר מסתכלים על הפונקציות הקוגניטיביות, השאלה משתנה. במקום לבדוק כמה האדם מוחצן, בודקים כיצד הוא מעבד מידע. במקום לבדוק כמה הוא רגשי, בודקים מהו תהליך קבלת ההחלטות הטבעי שלו.

ההתמקדות עוברת מהתנהגות חיצונית למבנה פנימי, וזה בדרך כלל מוביל לאבחון מדויק יותר.

התפתחות אישית

כאן, אולי יותר מכל מקום אחר, מתחילה החשיבות האמיתית של הפונקציות.

הדיכוטומיות מתארות מי אנחנו אבל הן לא באמת מסבירות לאן אנחנו יכולים להתפתח.

נניח שאדם יודע שהוא INFJ. 

• מה עכשיו? איך המידע הזה עוזר לו לצמוח?
• אילו חלקים באישיותו דורשים פיתוח?
• אילו אזורים בחייו נמצאים בחוסר איזון?

הדיכוטומיות אינן מספקות תשובות רבות לשאלות הללו אבל הפונקציות, לעומת זאת, יוצרות מפת התפתחות.

הן מצביעות על החוזקות הטבעיות של האדם והן מראות אילו יכולות קיבלו פחות תשומת לב - הן מספקות כיוון ברור לעבודה פנימית.

התנהגות לעומת תהליך פנימי קוגניטיבי

אחת הטעויות הנפוצות ביותר בעולם הטיפוסים היא להניח שהתנהגות מעידה ישירות על טיפוס אבל אנשים יכולים לבצע את אותה פעולה מסיבות שונות לחלוטין.

שני אנשים יכולים להיות מאורגנים מאוד - אחד עושה זאת מתוך צורך ביעילות ואילו השני מתוך צורך ביציבות.

והשלישי בכלל מתוך אחריות כלפי אחרים.

מבחוץ הם נראים דומים אבל מבפנים הם פועלים ממקומות שונים לחלוטין. הדיכוטומיות מתקשות להבחין בכך. 
הפונקציות לעומת זאת נבנו בדיוק כדי להבין את ההבדלים הללו. הן לא שואלות רק מה האדם עושה.

הן שואלות למה הוא עושה זאת.

ה"צל" של הטיפוס

אחת הסיבות העמוקות ביותר ללמוד פונקציות היא שהן מאפשרות להבין את מה שאינו גלוי. את אותם חלקים באישיות שאינם נמצאים במרכז המודעות.

יונג הקדיש חלק משמעותי מעבודתו להבנת הצל - אותם צדדים שאנו נוטים להזדהות איתם פחות או להדחיק.

כאשר אדם נמצא בלחץ, במשבר או בתקופת מעבר משמעותית, לעיתים קרובות דווקא החלקים הללו מתחילים לצוף. הטיפוס שאנו מכירים משתנה - ההתנהגות נעשית פחות צפויה ולפעמים נדמה שהאדם הפך למישהו אחר.

הדיכוטומיות כמעט אינן מספקות כלים להבנת התופעה הזאת.

הפונקציות, ובעיקר המודלים היונגיאניים השונים, מאפשרות להבין כיצד חלקים שונים בנפש עולים לבמה בזמנים שונים.

מעבר מסיווג להבנה

בסופו של דבר, זו אולי הנקודה החשובה ביותר.

הדיכוטומיות נוצרו כדי לסווג - והפונקציות נוצרו כדי להבין.

הדיכוטומיות עוזרות לנו לענות על השאלה: "לאיזה טיפוס האדם שייך?"

הפונקציות מתחילות לענות על שאלה אחרת: "איך הנפש שלו פועלת?"

בסוף, המטרה האמיתית של לימוד טיפוסים אינה לאסוף אותיות אלא היא להבין אנשים, ואת עצמנו.

להבין מדוע אנשים שונים רואים את אותו העולם בדרכים שונות. להבין את החוזקות שלהם, את האתגרים שלהם, את הפוטנציאל שלהם ואת מסלול ההתפתחות הייחודי שלהם.

הדיכוטומיות הן התחלה נהדרת למסע הזה, אבל עבור מי שמבקש להעמיק באמת - באבחון, בהתפתחות אישית, בהבנת הצל, באינדיבידואציה ובהבנת המורכבות האנושית - הן רק הדלת שממנה נכנסים פנימה.
אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו ולצלול יותר לעומק של האישיות והתודעה האנושית.

ליה גוטניק

מרגישים שזה רק קצה המזלג? בואו נמשיך לדבר על זה. פתחנו קבוצת וואטסאפ למאבחני אישיות ולאנשים שמבינים (ומביעים) עניין ב-MBTI, שבה אפשר להעמיק בטיפוסים ולשאול על כל מה שמעניין בלי מעצורים.

להצטרפות לקבוצה:"מרכלים על טיפוסים" תלחצו כאן