האם הנטייה של טיפוס INTJ להסתגרות ומחשבות יתר היא באמת כל כך גרועה? ליה גוטניק

לאחרונה אני חושבת הרבה על המבנה של טיפוסי INTJ ועל האופן שבו התכונות שלנו מתפתחות לאורך החיים. איך החלקים השונים באישיות שלנו מתקשרים זה עם זה, ואיך אנחנו נעים בין מצבים מנטליים שונים.

יש הרבה דיבור בקהילת ה-MBTI על כך ש"לולאת המחשבות והרגשות" המופנמת של ה-INTJ (המצב שבו אנחנו נסוגים פנימה, מתנתקים מהעולם ומנתחים בלופים את הרגשות שלנו) היא פשוט דבר שלילי שצריך להימנע ממנו בכל מחיר. אבל הייתי רוצה להציע דרך אחרת להסתכל על זה.

מה אם הלופ הזה הוא בלתי נמנע?

מה אם הוא "רע הכרחי" לצורך צמיחה והתפתחות פוטנציאלית?

מה אם זו פשוט זרימה טבעית של ההתבגרות שלנו?

כדי להיות ברורה - כל תכונה יכולה להיות גם חיובית וגם שלילית. אני בשום אופן לא טוענת שלהיות תקועה בלולאה סגורה שמזינה את עצמה ומייצרת דכדוך או ניתוק זה דבר בריא.

עם זאת, אני כן חושבת שהמצב הקיצוני הזה פחות נפוץ ממה שמתארים. החלק המעשי והרציונלי שלנו (פונקצית Te - הצורך לפעול ולחשוב בהיגיון מול העולם) לא פשוט "נכבה" לגמרי באף שלב. המשך החוויה החיצונית - חוויות חדשות ומידע חדש מהמציאות - מונע מההסתגרות הזו להיות באמת מבודדת לחלוטין מהשפעה.

גם מניסיון אישי וגם מתוך מידע ששמעתי מ-INTJs אחרים, נראה שהאישיות שלנו מתפתחת בסדר די ברור לאורך החיים:

• ילדות מוקדמת: הראייה האסטרטגית והאינטואיציה העמוקה (פונקצית Ni - הנטייה לחפש תבניות ומשמעות) הן הדומיננטיות.

• תחילת גיל ההתבגרות: מתפתח הצורך הקיצוני בהיגיון, יעילות וסדר חיצוני (פונקצית Te).

• סוף גיל ההתבגרות עד תחילת שנות ה-20: מתעורר עולם הרגש הפנימי והערכים האישיים. כאן מתחיל החיפוש העמוק אחר זהות ומשמעות עצמית (פונקצית Fi). 

• סוף שנות ה-20: ההיגיון הבריא והיכולת להוציא דברים לפועל חוזרים לפעול בצורה בוגרת ומאוזנת יותר.

אפשר להניח שגם החיבור שלנו לכאן ועכשיו, לגוף ולמציאות הפיזית (פונקצית Se), מתחיל להתפתח בערך בתקופה הזו (סוף שנות ה-20 עד שנות ה-30). החלק הרציונלי והביצועי שלנו זקוק לחיבור הזה למציאות כדי לאסוף מידע אמיתי מהעולם, ואז לעבד אותו לכדי תובנות עמוקות.

כדי להיות אדם מאוזן, צריך לחקור ולהתמודד עם היבטים שונים של העצמי ושל הנפש. נדרש חקר עמוק של הפנים שלנו. הלופ המחשבתי-רגשי הזה מספק בדיוק את זה - הזדמנות לעצור, לתפוס את הרגשות הפנימיים שלנו ולנסות להבין אותם.

בהתחלה זה כנראה יתבטא בצורה לא בריאה: התפרצויות, כעס, הדחקה, או התנהגויות ילדותיות ונמנעות אחרות. אבל סביר שזה נובע פשוט מחוסר היכרות עם עולם הרגש, ומתוך העובדה שהיכולת שלנו לנהל רגשות עדיין נמצאת בשלבי התפתחות מוקדמים.

ככל ש-INTJs מתבגרים, הם לומדים לזהות את רגשותיהם ולהשלים איתם. על האדם להתמודד עם קושי ואתגר כדי לצמוח.

מסע הגיבור

אתם לא שבורים, ולא פגומים.

אתם אנושיים; עסוקים בניסיון להבין את עצמכם ואת המשמעות האישית שלכם. מנסים להתמודד עם המציאות שלעיתים קשה, ועם הטבע המורכב והמשמעות של ה"עצמי".

"השורשים צריכים קודם להגיע לעומק מטה, ורק אז העץ יכול לצמוח לגובה." (קרל יונג)

צריך לרדת לעומק קודם, כדי שאפשר יהיה לצמוח לגובה אחר כך. זוהי נסיגה הכרחית אל מעמקי העצמי. החלקים הפנימיים שלנו - האינטואיציה והרגש העמוק (פונקציות Ni ו-Fi) הם השורשים, ואילו היכולת הביצועית והרציונלית שלנו לפעול בעולם היא העץ עצמו (פונקציות Te ו-Se).

זה שלב טבעי שכל INTJ יעבור - תקופה שמתחילה בערך בגיל ההתבגרות המוקדם ונמשכת לתוך שנות ה-20.

קבלה וחיבור מוצלחים של עולם הרגש הפנימי יובילו בסופו של דבר להתפתחות מוצלחת, בריאה ובוגרת של החלק הרציונלי, הביצועי והביטוי העצמי שלנו בעולם. במצב הזה, האינטואיציה החזקה שלנו מנסה לעשות סדר בנוף הכאוטי והאפל של הרגש הפנימי.

זהו מסע פנימי מורכב - אך ראוי מאין כמוהו.

מרגישים שזה רק קצה המזלג? בואו נמשיך לדבר על זה. פתחנו קבוצת וואטסאפ למאבחני אישיות ולאנשים שמבינים (ומביעים) עניין ב-MBTI, שבה אפשר להעמיק בטיפוסים ולשאול על כל מה שמעניין בלי מעצורים.

להצטרפות לקבוצה:"מרכלים על טיפוסים" תלחצו כאן