מפגש בין נקודות מבט: מה באמת קורה במפגש בין טיפוסי אישיות - ליה גוטניק

 

כאשר אנשים נחשפים לראשונה למודל טיפוסי האישיות (MBTI), אחת השאלות הראשונות שעולות היא אילו טיפוסים "מתאימים" זה לזה. אבל דווקא ככל שמעמיקים בהבנת הטיפוסים, מתברר שזו אינה השאלה החשובה ביותר.

מערכות יחסים אינן נוצרות בין ארבע אותיות. הן נוצרות בין שני אנשים, שכל אחד מהם פוגש את המציאות דרך נקודת מבט פסיכולוגית שונה. לעיתים ההבדלים האלו יוצרים חיכוך, לעיתים הם יוצרים השלמה, ולעיתים הם חושפים צדדים בעצמנו שמעולם לא למדנו לפתח.

במובן זה, הבנת יחסים בין טיפוסים אינה מתחילה בשאלה מי מתאים למי, אלא בניסיון להבין כיצד אנשים שונים תופסים את העולם באופן שונה.

ציר קליטת המידע: על מה אנחנו מסתכלים? (פונקצית אינטואיציה מופנמת Ni, לעומת פונקצית חישה מופנמת Si)

אחד המקורות הנפוצים ביותר לקונפליקט אינו נובע מכך ששני אנשים הגיעו למסקנות שונות. לרוב הבעיה נובעת מכך שהם בכלל מסתכלים על מידע שונה לגמרי, ולא מסכימים על מה נחשב למידע חשוב יותר.

ניתן לראות זאת היטב, לדוגמה, במפגש בין טיפוסים המעדיפים אינטואיציה מופנמת (Ni) לבין טיפוסים המעדיפים חישה מופנמת (Si). כאשר טיפוס חזק באינטואיציה (כמו INTJ) וטיפוס החזק בחישה ופרקטיקה (כמו ESTJ) בוחנים את אותה סיטואציה, נדמה לעיתים שהם מסתכלים על מציאויות שונות לחלוטין:

• הטיפוס האינטואיטיבי (ה-INTJ): נוטה להתעניין בדפוסים, מגמות ומשמעויות נסתרות. הוא מחפש את התמונה הגדולה ומנסה לזהות לאן הדברים מתפתחים.

• הטיפוס החישתי (ה-ESTJ): נוטה להסתמך על ניסיון מצטבר, ידע מוכח ותקדימים מהעבר. הוא מחפש יציבות, ודאות והוכחות שניתן לבחון באופן מוחשי.

מכיוון שכל אחד מהם סומך על מקור מידע אחר, כל אחד עלול לראות את האחר כמי שפועל באופן לא רציונלי. האינטואיטיבי עשוי לחוש שהחישתי כבול לעבר ואינו מסוגל לראות הזדמנויות חדשות. החישתי, לעומתו, עשוי להרגיש שהאינטואיטיבי מתבסס על השערות ותיאוריות שאינן מחוברות מספיק למציאות.

בפועל, שניהם מנסים להיות הגיוניים. ההבדל טמון בשאלה מה כל אחד מהם מגדיר כבסיס אמין לקבלת החלטות. קונפליקטים רבים אינם נובעים מערכים שונים, אלא מתפיסות שונות לגבי הדרך שבה ידע נוצר.

אותו כלי - כיוון הפוך: קצב התגבשות הרעיון (אינטואיציה מופנמת Ni, לעומת אינטואיציה מוחצנת Ne)

אפשר לראות שכל מערכת יחסים היא למעשה מפגש בין שני "מודלים פנימיים" שונים של מציאות. כששני אנשים נפגשים, הם מגיבים דרך המסננים הללו, ולעיתים קרובות מגלים שהבעיה אינה בתוכן עצמו אלא באופן שבו התוכן בכלל נקלט.

כאשר צוללים לעומק המנגנונים הללו (הפונקציות הקוגניטיביות באישיות), הקונפליקטים נעשים מדויקים יותר, אך גם פחות אישיים. למשל, המפגש בין אינטואיציה מופנמת (Ni) לאינטואיציה מוחצנת (Ne) - כפי שנראה לעיתים בין הטיפוסים INTJ ו-ENFP, מייצג הבדל בכיוון התנועה של התודעה:

• אינטואיציה מופנמת (Ni) פועלת כמו מערכת צמצום: היא מנסה לזקק את המציאות לכדי קו התפתחות אחד. היא מחפשת את התבנית העמוקה ביותר שמסבירה כמה שיותר פרטים, ולכן שואפת ל"התכנסות" ומיקוד.

• אינטואיציה מוחצנת (Ne) פועלת הפוך - כמערכת התרחבות: היא אינה מחפשת סגירה אלא פתיחה, ומרחיבה כל רעיון לאפשרויות רבות וחדשות.

כאשר שניים כאלה נפגשים, כל אחד עלול לחוות את השני כמי שמפספס את המהות. האדם הממוקד (Ni) ירגיש שהשיח מתפזר לכל הכיוונים בלי להגיע להבשלה. האדם המתרחב (Ne) ירגיש שהשיחה נסגרת מוקדם מדי, כאילו נחתך תהליך טבעי של יצירתיות.

בפועל, הם אינם חולקים רק דעה שונה, אלא קצב שונה של התגבשות רעיונות. אחד מתמקד בהעמקה עד לנקודת התמצות, והשני מתמקד בהתרחבות עד לנקודת האפשרות המקסימלית.

ציר קבלת ההחלטות: מה נחשב ל"נכון"? (פונקצית חשיבה מוחצנת Te, לעומת פונקצית רגש מופנם Fi)

אותו עיקרון חוזר גם בציר קבלת ההחלטות, למשל במפגש בין חשיבה מוחצנת (Te) לבין ערך/רגש מופנם (Fi), כפי שנראה לעיתים בין הטיפוסים ENTJ ו-INFP. כאן ההבדל אינו בשאלה מה נכון, אלא בשאלה: מה בכלל מגדיר "נכון":

• עבור הטיפוס הרציונלי-חיצוני (Te): האמת נבחנת דרך יעילות, תוצאות בשטח ומידת היכולת של הרעיון לעבוד בעולם המעשי.

• עבור הטיפוס הערכי-פנימי (Fi): האמת נבחנת דרך התאמה למצפון הפנימי, אותנטיות ותחושת צדק, שאינה תלויה בהכרח בתוצאה החיצונית.

כאשר שני מנגנונים כאלה פועלים יחד, כל אחד עלול לראות את השני כבילתי שלם. הטיפוס הרציונלי עשוי לראות את טיפוס הרגש כמתנתק מהמציאות המעשית (כאילו ערכים פנימיים אינם מספיקים כדי לנהל מערכת בעולם האמיתי). טיפוס הרגש, עשוי לראות את הטיפוס הרציונלי כמנותק רגשית וקר.

אך אם מסתכלים לעומק, שני הצדדים מנסים לענות על אותה שאלה רחבה: "כיצד חיים נכון?". הם פשוט מפצלים את השאלה לשני ממדים שונים של אמת: לוגית-חיצונית או רגשית-פנימית.

נקודות עיוורון משותפות: כשהדמיון הופך למכשול

כאשר עוברים לרמה רחבה יותר, מתגלה תופעה מרתקת: לא רק הבדלים יוצרים מתח, אלא גם דמיון. שני טיפוסים שחולקים סגנון חשיבה דומה עלולים ליפול לאותם אזורי עיוורון בדיוק:

• שני טיפוסים אינטואיטיביים חזקים: יכולים לפתח עולם עשיר של רעיונות, אך לאבד קשר עם בדיקה עקבית ופרקטית של המציאות.

• שני טיפוסים רגשיים חזקים: יכולים ליצור עומק בינאישי נדיר, אך גם להימנע מעימותים הכרחיים עד לרמה שבה הבעיות האמיתיות נדחקות הצידה.

• שני טיפוסים לוגיים חזקים: יכולים לבנות מערכות יעילות להפליא, אך מבלי לשים לב שהמערכת מתחילה לשרת את עצמה במקום את האנשים שבתוכה.

המשמעות של נקודת העיוורון המשותפת היא חשובה במיוחד, משום שהיא מראה שהבעיה במערכות יחסים אינה תמיד חוסר איזון בין אנשים שונים, אלא לעיתים עודף חד-צדדי בתוך מערכת אחת. מערכת יחסים בריאה זקוקה גם לבדיקה הדדית של הגבולות של אותו סגנון קוגניטיבי.

הצל: המפגש עם החלק המודחק בנו

כאשר מגיעים לשכבה עמוקה עוד יותר, נכנסים למה שניתן לכנות יחסי צל - מצבים שבהם כל אדם פוגש אצל האחר את מה שמודחק, חלש או לא מפותח אצלו עצמו. כאן הדינמיקה הופכת מפסיכולוגית-קוגניטיבית לפסיכולוגית עמוקה (במובן היונגיאני).

למשל, במפגש בין הטיפוסים INTJ ו-ESFP, ניתן לראות היפוך כמעט מלא של סדר התכונות. מה שאצל אחד נמצא בראש הפירמידה ומהווה את מרכז תעצומות הנפש שלו, אצל השני נמצא בתחתית, ולהפך:

• האחד (INTJ): חווה את העולם דרך תהליך פנימי של בניית מודלים מופשטים, אסטרטגיה והסקת מסקנות לטווח ארוך.

• האחר (ESFP): חווה את העולם דרך נוכחות חושית ישירה, ספונטניות, ותגובה מיידית לכאן ועכשיו.

לכן, כל אחד מהם עשוי לחוות את השני לא רק כשונה, אלא כמי שחי בתוך מציאות הפוכה לחלוטין. אך דווקא כאן מתגלה הפוטנציאל העמוק ביותר לשינוי: כל אחד מהם מחזיק "מפתח" וגישה לחלקים של המציאות שהשני מתקשה לגשת אליהם באופן טבעי.

יחסים מסוג זה תורמים להרחבת התודעה. מה שנתפס בתחילה כחיכוך או חוסר התאמה, מתגלה כמנגנון שמכריח את הנפש לצאת מגבולותיה הרגילים. לא במקרה, דווקא מערכות יחסים מאתגרות כאלו הן לעיתים אלו שמייצרות את הצמיחה המשמעותית ביותר.

זה לא אישי

מנקודת מבט רחבה, ניתן לראות שכל הדינמיקות הללו מצביעות על עיקרון פסיכולוגי עמוק: הנפש נוטה להשליך את מה שהיא לא מודעת אליו על העולם החיצוני. לכן, אנשים שאנו מתקשים איתם במיוחד אינם רק "אחרים" או "שונים" במובן החברתי - הם המראות של האזורים הלא מעובדים בתוכנו.

במובן הזה, מערכת יחסים בין טיפוסים היא פחות חיפוש אחר התאמה מושלמת, ויותר תהליך של חשיפה הדרגתית של השוני הקוגניטיבי בינינו. המטרה של הבנת הטיפוסים אינה לקטלג או לסווג אנשים, אלא להבין כיצד תודעות שונות יוצרות יחד תמונה רחבה, עשירה ומדויקת יותר של המציאות - תמונה שאף תודעה אינה יכולה לייצר לבדה.

לכל אחד מאיתנו יש רק נקודת מבט אחת על המציאות, אך כולן יחד יוצרות את התמונה המלאה.

---

מרגישים שזה רק קצה המזלג? בואו נמשיך לדבר על זה. פתחנו קבוצת וואטסאפ לאנשים שמבינים (ומביעים) עניין ב-MBTI, שבה אפשר להעמיק בטיפוסים ולשאול על כל מה שמעניין בלי מעצורים.

להצטרפות לקבוצה:"מרכלים על טיפוסים" תלחצו כאן