סוקרטס - טיפוס ENTP
"אני יודע שאינני יודע"
מעטים המשפטים בהיסטוריה הפילוסופית שהפכו לכל כך מזוהים עם אדם אחד כמו המשפט הזה עם סוקרטס. אך מאחורי המשפט לכאורה הצנוע הזה, מסתתרת אחת התנועות האינטלקטואליות העמוקות ביותר בהיסטוריה האנושית: ההבנה שהאדם חייב קודם כל להטיל ספק במה שהוא חושב שהוא יודע.
סוקרטס חי באתונה במאה החמישית לפני הספירה, בתקופה שבה העיר הייתה מרכז של תרבות, פוליטיקה, אמנות ופילוסופיה. זו הייתה חברה שבה כבוד, מעמד ויכולת רטורית היו בעלי חשיבות עצומה. אנשים שנחשבו לחכמים היו לרוב פוליטיקאים, משוררים או סופיסטים – מורים שלימדו כיצד לשכנע אחרים באמצעות נאומים וטיעונים.
אך סוקרטס הציע גישה שונה לחלוטין.
במקום ללמד אנשים מה לחשוב, הוא שאל אותם כיצד הם הגיעו למחשבות שלהם. במקום לתת תשובות, הוא חשף שאלות עמוקות יותר. הוא הסתובב ברחובות אתונה וניהל שיחות עם אנשים מכל שכבות החברה, כשהוא בוחן איתם מושגים שנראו ברורים מאליהם: מהו צדק? מהי חכמה? מה הופך אדם לטוב? האם אדם יכול לדעת שהוא צודק?
השיטה הסוקרטית לא הייתה ניסיון להביך אנשים, למרות שלעיתים כך היא נתפסה. מטרתה הייתה לחשוף את הפער בין הביטחון שבו אנשים מחזיקים בדעה מסוימת לבין היכולת שלהם להסביר מדוע הם מאמינים בה.
כאשר אדם היה אומר למשל שהוא יודע מהו אומץ, סוקרטס היה מבקש ממנו להגדיר אומץ. לאחר מכן היה מוצא מקרה שבו ההגדרה אינה מספיקה, שואל שאלה נוספת, ומוביל את השיחה לעומק גדול יותר. עבורו, סתירה לא הייתה כישלון – היא הייתה נקודת התחלה לחקירה.
גישה זו משקפת בצורה חזקה את דפוס החשיבה של ENTP.
הפונקציה הדומיננטית של ENTP היא Ne (אינטואיציה חיצונית). זוהי פונקציה שמחפשת אפשרויות, קשרים ורעיונות חדשים. היא אינה מסתפקת במה שכבר ידוע, אלא שואלת: "מה עוד יכול להיות?", "איזו אפשרות לא בדקנו?", "האם אפשר לראות את המציאות מזווית אחרת?"
אצל סוקרטס, Ne באה לידי ביטוי בכך שהוא מעולם לא קיבל רעיונות כמשהו סגור ומוגמר. כל אמונה הייתה עבורו שער לחקירה נוספת. הוא לא ראה במושגים כמו צדק או מוסר דברים מובנים מאליהם, אלא מערכות מורכבות של רעיונות שצריך לפרק, לבדוק ולהבין מחדש.
בעוד שאנשים רבים מחפשים יציבות דרך תשובות, סוקרטס מצא משמעות דווקא בתהליך החיפוש. עבורו, מחשבה חיה היא מחשבה שממשיכה להתפתח.
אך Ne לבדה אינה מסבירה את סוקרטס. היא מסבירה את הסקרנות ואת פתיחת האפשרויות, אך הדרך שבה הוא בחן אותן קשורה לפונקציה השנייה שלו Ti (חשיבה מופנמת).
Ti מחפשת מבנה פנימי והיגיון. היא אינה שואלת רק "איזה רעיונות קיימים?" אלא "האם הרעיון הזה באמת עקבי? האם הוא מחזיק כאשר בוחנים אותו לעומק?"
זו בדיוק הייתה המטרה של הדיאלוגים הסוקרטיים. סוקרטס לא חיפש ניצחון בדיון. הוא חיפש דיוק. הוא רצה להגיע להגדרות ברורות יותר ולהבין את העקרונות שמתחת לפני השטח.
הוא לא התרשם ממעמד, כוח או מוניטין. אדם שנחשב חכם לא היה חכם בעיניו רק משום שאחרים ראו בו כזה. החכמה האמיתית התחילה ברגע שבו אדם היה מוכן להכיר במגבלות הידיעה שלו.
במובן זה, המשפט "אני יודע שאינני יודע" הוא ביטוי עמוק של Ti: ההכרה בכך שמערכת חשיבה טובה מתחילה דווקא בזיהוי המקומות שבהם היא אינה שלמה.
אולם סוקרטס לא היה רק פילוסוף מופשט שהתעניין ברעיונות לשם רעיונות. כאן נכנסת פונקציית Fe (הרגש מוחצן), שנמצאת במקום השלישי אצל ENTP.
Fe עוסקת בקשר בין רעיונות לבין אנשים. היא שואלת כיצד תפיסות משפיעות על החברה, כיצד אנשים מתקשרים זה עם זה, ואילו ערכים משותפים מחזיקים קבוצה אנושית.
סוקרטס בחר לעשות פילוסופיה דרך מפגש אנושי. הוא לא כתב ספרים שישבו בספריות; הוא דיבר עם אנשים בכיכרות. הוא האמין שהדרך להבין את האמת עוברת דרך דיאלוג. ידע עבורו לא היה אוסף של עובדות, אלא תהליך חי שנוצר בין אנשים.
דווקא בגלל זה הוא הפך לדמות כל כך מעוררת מחלוקת.
ENTP במיטבו מביא חדשנות, יצירתיות ויכולת לראות אפשרויות שאחרים אינם רואים. אך אותו כוח עצמו יכול לערער מערכות קיימות. אדם שממשיך לשאול שאלות במקום לקבל הנחות יסוד עלול להיתפס כמסוכן בחברה שמבוססת על מסורות ואמונות מקובלות.
סוקרטס היה בדיוק אדם כזה.
הוא לא יצא נגד אתונה מתוך רצון להרוס אותה. להפך, הוא האמין שהדרך לשפר חברה היא לגרום לאנשים לחשוב בצורה עמוקה יותר. אך עבור חלק מאנשי העיר, עצם הערעור על מוסכמות נתפס כאיום.
משפטו והוצאתו להורג מדגימים את הקונפליקט הקלאסי בין חדשנות אינטלקטואלית לבין מערכות שמבקשות לשמר יציבות. סוקרטס סירב לוותר על העיקרון שלו: אדם חייב להיות נאמן לחיפוש אחר האמת גם כאשר החיפוש הזה אינו נוח לסביבה.
דרך נוספת להבין את סוקרטס היא דרך הפונקציה הנחותה של Si (חישה המופנמות).
Si קשורה למסורת, ניסיון עבר, ידע שנצבר והסתמכות על מה שכבר מוכר. אצל ENTP, זו לרוב הפונקציה שהכי פחות טבעית בתחילת הדרך. אדם עם דגש חזק על Ne עשוי לראות מסורות קיימות כמשהו שיש לבדוק מחדש ולא לקבל באופן אוטומטי.
סוקרטס חי בדיוק במתח הזה. הוא לא דחה את העבר או את החכמה שהצטברה לאורך הדורות, אבל הוא סירב לקבל אותה ללא בחינה. מבחינתו, מסורת שלא עברה בדיקה מודעת אינה חכמה אמיתית.
במובן זה, סוקרטס מייצג את הצד המיטבי של ENTP: אדם שמשתמש בסקרנות שלו כדי לפתוח מרחב חדש של הבנה.
המורשת הגדולה ביותר של סוקרטס אולי אינה רעיון פילוסופי מסוים, אלא ההבנה שהיכולת לחשוב מתחילה באומץ להטיל ספק.
מרגישים שזה רק קצה המזלג? בואו נמשיך לדבר על זה. פתחנו קבוצת וואטסאפ לאנשים שמבינים (ומביעים) עניין ב-MBTI, שבה אפשר להעמיק בטיפוסים ולשאול על כל מה שמעניין בלי מעצורים.